מזל טוב: לחם יין מחליפה קידומת

 פילה בקר ברוטב יין אדום בלחם יין, יהוד (צילום: דן פרץ)

ביום שישי האחרון לא היה לי חשק לבשל. למעשה, ימי השישי שבהם יש לי חשק לבשל, הולכים ומתמעטים. כל זרזיף של גשם מבטל לי את החשק הזה, וגורם לי לרצות להתכרבל בפוך - או לחילופין ללבוש סריג ענק ולכתת רגליים למסעדה חמה ומפנקת. השבוע החלטתי לנסות מסעדה רחוקה מעט מאזור השרון הביתי שלי. חברות שגרות בקרית אונו וביהוד סיפרו לי פעמים רבות על הארוחות המשפחתיות שהן נוהגות ללכת אליהן בלחם יין הוותיקה שביהוד, והחלטתי שהמקום דורש בדיקה, בעיקר כששעת ארוחת שישי התקרבה, והמקרר כזכור - ריק לגמרי.

לחם יין - לכל הפרטים
יום כיף: המסעדות הכי שוות למשפחות

שישי משפחתי בבייקרי
בלחם יין דווקא לא היה ריק בכלל. החל ממשפחות צוהלות וכלה בזוגות מאוהבים - המקום המה מפה לפה בערב שישי, כאילו נולד לארח כאלו כמוני שכבר אין להם חשק לבשל בכלל. עיצוב המקום ביתי וחמים, נטול מניירות ומשפחתי. מסתבר שהמסעדה קיימת כבר 20 שנה, והחלה דרכה כבית קפה ולצדו מעדניה. כיום המסעדה ידועה גם בזכות הבייקרי המדהים שלה ששמו יצא למרחקים, ובו מכינים את כל הבצקים והקינוחים שאליהם נגיע ממש בקרוב, ואף מוכרים עוגות ועוגיות טריות. לאחרונה הצטרפו לתפריט הקבוע מנות חדשות ומעניינות, אך את הקלאסיקות השאירו כאן כמובן, למען הלקוחות הוותיקים שלא מוותרים עליהן.

 תפריט חורף של לחם יין (צילום: דן פרץ)

הפוקאצ'ה המושלמת
לפני הכל התחלנו במרגריטה קלאסית מרעננת (42 שקלים), שאיתה עשינו טקס עצמאי דמוי קידוש של שבת. מי אמר שאי אפשר לקדש עם מרגריטה בעצם? איש באמונתו וכו'. המרגריטה הזו הייתה הכנה למנה ראשונה של קרם חצילים עם גבינות עיזים (49 שקלים). התלבטתי האם להזמין את המנה הזאת, ומזל שמאיה המלצרית שכנעה אותי. חשבתי שזה בסך הכל בטח איזה ממרח, ומה לי ולממרחים? אז זהו. שהשילוב של הממרח המשובח הזה עם הפוקאצ'ה המטורפת של לחם יין היה פשוט מעדן. ולחשוב שכמעט פספסתי את השילוב הזה של חצילים שמתערבבים להם עם גבינות עיזים ונמרחים לאחר כבוד על פוקאצ'ה רותחת. לפעמים צריך לשחרר ולהקשיב למלצר/ית. אני צריכה לשנן את הטקסט הזה יותר, תזכירו לי בפעם הבאה שאתעקש שוב שאני יודעת טוב יותר.

סלט השורשים שהזמנו לצד הממרח היה חמוד ומרענן (29 שקלים) אבל לא משהו שלא נתקלנו בו - מה שקשה לומר על פטוצי'ני התרד המשובח (64 שקלים) עם רוקט צנוברים וכמובן אהובת נפשי – גבינת הגורגונזולה. הגבינה הזו היא כמובן ההיי-לייט של המנה, והפסטה האיכותית רק עשתה לה טוב.

פילה לכבוד שבת
בזמן שהמתנו למנה העיקרית שלנו (לא, פסטה זה לא עיקרית. ברומא היא נחשבת למנה ראשונה אם לא אכפת לכם) הגענו למסקנה שאנחנו צריכים להתחיל לאכול ארוחות שישי במסעדות. בעצם, אני הגעתי למסקנה הזו. הצד השני דווקא שמח כשיש ארוחה מהבילה על שולחן שישי בבית. אני גם שמחה, אבל בעיקר כשמישהו אחר מזיע עבור הארוחה הזאת. במקרה של לחם יין נראה שזה דווקא בא להם בקלות, בלי הזעת יתר.

מנת פילה המוסר בתנור הגיעה ברוטב יין לבן, עגבניות שרי ועשבי תיבול (137 שקלים). הדג היה עסיסי ועשוי היטב (באופן מפתיע אפילו שאלו אותי על מידת עשייה, כמעט תמיד הורגים לי דגים במסעדות אז היה זה שינוי מרענן). אמנם הנתח לא היה גדול במיוחד, אבל זה בדיוק הגודל שהיה דרוש לנו לאחר פטוצ'יני התרד המשביע, ולא נזכיר את הפוקאצ'ה מהמערכה הקודמת שכבר לא נשאר לה זכר בשום מקום מלבד במשקל שלנו כנראה.

                           לזניה בלחם יין, יהוד (צילום: דן פרץ)

בננה מושחתת וטופי רותח
אז אם כבר התפרענו, הרי שלא נוותר על ההתפרעות הגדולה ביותר של הערב הזה. בכל זאת מדובר בבייקרי המפורסם באזור, שמבית מדרשו יוצאים כל הקינוחים. הבחירה לא היתה קלה. למעשה רציתי את כל התפריט, אך הסתפקתי בפילו בננה רותח לצד כדור גלידה. 20 דקות לקח לשחיתות הזאת להיאפות ולנחות על שולחן השבת שלנו, ואולי שתי דקות להיאכל, כולל אנחות הנאה בלתי נשלטות. אמנם זו לא חוכמה גדולה לרגש אותי עם בננות ובצק פילו רותח לצד קראמבל, ומעל כל זה טופי רותח - אבל המרכיבים והאפייה כאן היו איכותיים ביותר.

שבעים ושמנמנים עזבנו את לחם יין, עם הבטחה לחזור בשביל המילפיי שכל כך רציתי וכבר לא היה לי כוח לאכול, או הפילה הבקר שחלמתי עליו ולא הייתי מסוגלת. בקיצור לא סיימתי עם המסעדה הזו. מזל שיש עוד הרבה ערבי שישי בפתח.

לחם יין - דרך החורש 4, יהוד, 053-9443662

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי