חוות הגנרל

בסביבות השעה 22:00 ערב ליום חמישי, הגענו, שירן היפה ואני, לחוות אלנבי אחרי ניווט מוצלח בקו התפר שבין צריפין לנצר סירני. המקום הוא מסעדה כפרית שמשלבת גם גן אירועים מרשים. מאתיים נקודות לבעלים על הביצוע, פשוט לא יכלו ליישם את המיקס הזה טוב יותר. מדשאות ענקיות לצד טירה עתיקה. הישיבה אפשרית בפנים: בסלון, בחדרים, במסדרונות, או בחוץ בין מאות כיסאות. נדמה ששירן בהלם תרבות. נדמה יותר, שאחרי יומיים בלי בירה אני מתחיל לפתח תסמינים מדאיגים של נפילת אלכוהול, אז יושבים ומזמינים.

התחלנו בבקבוק מרלו של גמלא. ירדנו על חצי בקבוק והזמנו לאכול בדיוק כשהמקום כולו התחיל להסתובב, גם הטירה. מדהים. לפתיחה לקחנו סלט פטריות יער, קבבוני טלה בצנובר וניוקי עם רצועות אנטריקוט. קשה להצביע על מנה אחת טעימה יותר משכנותיה על שולחננו. כולן ייחודיות ושוות. אם בכל זאת צריך לבחור אז הניוקי עם האנטריקוטים ראשונה בין שווים.

כעיקריות לקחנו אסאדו עם תפוחי אדמה ופרגית עם בטטה. המשך ישיר של איכות החוויה שהחלה במנות הפתיחה. מדהים איך מי שמולי לא מפסיקה לטחון ומפגינה קיבולת של פיל צעיר בעוד אני היחיד שנהיה עגלגל יותר משבוע לשבוע. בפעם הבאה שהסתכלתי בשעון הוא הראה שכבר אחת. המקום שנמצא בהרצה של שבוע ראשון מתרוקן לאיטו, והיא עדיין אוכלת. המוזיקה נפסקת. עכשיו זה רק אני, שירן, שתי מלצריות וברמן שעומדים ומסתכלים עלינו (הברמן בעקר עליה..). ועל השעון. ושוב עלינו, ושוב על השעון. והיא עוד אוכלת. האורות נכבים ואנחנו כמעט בעלטה. שירן עסוקה מידי בעיצוב מחדש של הבננה ספליט המצוינת שהזמנו לקינוח והחושך הוא לא מה שיעצור אותה. נדמה שהצעד הבא הוא שפשוט ישאירו לנו מפתח ויבקשו שננעל אחרינו.

היא הודיעה לי שאני מתחבר לה בתודעה עם בליסה אין סופית ושהיא שוקלת לשנות את השם שלי בפלא' שלה לצלוליטיס. מעניין אם היא תשמח לגלות שהיא מתלווה אליי מעכשיו רק לארוחות סלטים. מנופפים לשלום לחוות אלנבי היפה ומתחילים להצפין. אין ספק שלכאן אני עוד אחזור.

*הכותב היה אורח המסעדה.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי