מיקי פרנקל והפעם עצות שימושיות לקוראנו הצעירים. כידוע אמהות ברוב העדות נתקפות חלחלה כשצאצאיהן לא מסיימים לאכול את המוגש להם בצלחת. כותב מדור זה חושב כי אדם צריך לאכול לפי צרכיו, ולא לפי גודל הצלחת, ולכן כאשר אדם שבע, לא בריא לו שידחס לגופו מזון, רק כי הוא נמצא שם. אבל איך נאמר זאת לאימא? ילדים קטנים במיוחד יוכלו, לטעון כי עליהם להשאיר אוכל בצלחת למפלצת הצלחות, שאם לא כן תכעס המפלצת. ילדים כאלו, לא רק שיוותרו להם על סיום הארוחה , אלא שגם הם צפויים לזכות בפסיכואנליזה. נערים עצבניים בגיל ההתבגרות יכולים לצעוק בחמת זעם, לאם האומרת כי לא תזרוק את יתרת המזון לפח: " הקיבה שלי זה לא אלטרנטיבה לפח זבל". מבוגרים המבקרים את הוריהם, ונאלצים לאכול מאכלים לא טעימים רק כי לא נעים יכולים להשתמש במשפט: "כן אימא, זה מאוד טעים, רק אני לא אוהב את זה". אמהות שלא למדו באוניברסיטה את מבוא ללוגיקה, לא יריבו איתכם על זה.
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה 1
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב? 1
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת 1