מדריך למטייל בדהב

חופי סיני ידועים מזה זמן רב כמקום בילוי מועדף לישראלים. התופעה רק הלכה והתחזקה בשנים האחרונות ומספיק היה לראות את התמונות ממסוף המעבר בערב פסח האחרון כדי להבין את היקף התופעה. אך למרות הררי המילים שנכתבו על סיני ( לא כולל השירים על שארם-א-שייח), דווקא ההיבט הקולינרי של סיני לא זכה להתייחסות הראויה.

אבל לפני שאתחיל לגלות את כל המסעדות הקטנטנות עם האוכל האותנטי - כמה הערות מקדימות. יש שתי דרכים להתאכסן בסיני - חושה או מוטל, כלומר מלון חדרים זול. נכון, אפשר גם לשכור חדר או סויטה במלון, ואפילו מלון טוב, שכן מצרים הקימה לאורך חופי סיני רשת מלונות מפוארים מהשורה הראשונה, אבל אני חושב שהתאכסנות באחד מהם תפספס את כל החוויה הסיניית. להתאכסן במלון בסיני זה כמו לנסוע לשוויץ ולאכול שם שוקולד פרה. מצד שני, השהיה במקומות הפראים והשוממים ביותר, אלה ללא שירותים, חשמל ותשתית בסיסית, עלולה להיות קשה לאנשים רבים, בוודאי לאלה שלא צברו שעות סיני רבות. לאלה מומלץ להתחיל בדהב, שנמצאת בתווך שבין הציווילזציה לטבע, גם מבחינת ההיצע הקולינרי, ולהם מיועדת הרשימה הזאת.

הגעתי לדהב עם ידידי ל' ומיד עם התנחלותנו בחדרים החצי מתפוררים, מיהרנו החוצה לטעום את המשקה הלאומי של סיני - הסחלב. כמה מילים על הסחלב - בגרסת סיני מדובר במשקה סמיך וחם, המכיל לפעמים מעט פירות, בעיקר בננות או צימוקים, ויכול להילגם בעשרות כוסות מדי יום. הכנתו פשוטה מאוד אבל איכשהו, כשניסיתי לשחזר את הטעם, זה לא היה זה. צריך להיות שם כדי להבין.

אם כן, נכנסנו לחושה הראשונה שראינו, והזמנו סחלב. כעבור כעשרים דקות (מהר למדי לפי זמן סיני. זה חלק מהקסם של המקום) הגיעו הספלים המהבילים, הצצנו פנימה ו...הזדעזענו. זה היה סלט פירות מטורף, פנטזיית טכניקולור אמריקאית, סחלב לתיירים. היו שם תפוחים, בננות, צימוקים, תמרים, קוקוס, מקלות קינמון והכל היה בזוק במעין סוכר וניל. רק כשחלפה התדהמה , הסתכלנו סביבנו רק כדי לראות שנכנסנו למלכודת תיירים קלאסית. קירות החושה היו מצועצעים כמו חיקוי לאס-וגאסי, על הרצפה היו פזורות נרגילות שנראו כאילו נקנו בחנות מזכרות ושם המקום - "אל-קפונה" - הבהיר לנו סופית שזה לא המקום למצוא את הסחלב שלנו. לבסוף, המקום נמצא. ממש בקצה החוף, בקושי ראינו אותו. קוראים לו "מון-ביץ'", הבעלים הוא גם המלצר והשף (מילים קצת גדולות אבל הכוונה ברורה). הוא הגיש לנו סחלב מצוין, לא דליל, מתובל מעט ועם כמה חתיכות בננה. נשענתי לאחור והתמכרתי לשלווה.

עכשיו אפשר לדבר על האוכל. בשנים האחרונות הקידמה הגיעה לדהב. אפשר למצוא שם מסעדה איטלקית , פיצריה ואפילו - מי היה מאמין - אינטרנט קפה. אבל למרות הכל, אני ממליץ בכל פה להצמד לאוכל סיני הקלאסי - דגים ופירות ים ואם יורשה לי וידוי על העדפותיי - לובסטר.

בכניסה לכל חושה ממוקם שולחן תצוגה עם מבחר דגים ופירות ים שנשלו הבוקר מן הים. פשוט תצביעו על זה שהכי נראה לכם. אפילו שבתפריט מופיעות כמה צורות הגשה (רוטב אלפרדו, עשבי תיבול ועוד) בקשו רק לצלות אותם מעט על הגריל. כל דבר מעבר לזה יזכה אתכם בחוויה לא נעימה של בתי קפה על הטיילת של תל-אביב.

אגב , מאמציי להתענג על לובסטר נכשלו. לא באת בעונה , אמרו לי.

[email protected]