לאהוב ללמד ולבשל

הרשו לי לשתף אתכם במשהו אישי ונפלא, שזכיתי לו בשנים האחרונות (לא כולל כמובן את אישתי המקסימה..), ללמד לבשל.

כבר למעלה מחמש שנים שאני זוכה לחלוק מהידע הרחב שצברתי, עם עוד אנשים, בכל מיני מסגרות ואני כל כך נהנה.

הלימוד בשבילי, מעבר לחוויה של לעמוד מול קהל, להרצות ולבשל תוך כדי, הוא תרפיה. אני יכול להגיע עייף, סחוט, עצבני, כעוס וטרחני, אך כשמתחיל השעור: מתחילה החוויה.

השאלות, הטיפים, הרחש בכיתה, המשוב והאווירה המדהימה, שקשה לי לתאר אותה, ממלאים אותי בכוחות ואנרגיה מחדש. בכל שעור, כשאני מתכונן אליו, אני גם לומד המון, שזה יתרון עצום. אני משתדל אף פעם לא להשיב את פני השואלים ריקם וזה מחייב אותי לקרוא ולהתכונן המון, ובחלק מהמקרים, גם תוך כדי, להיתקל בדברים חדשים שלא ידעתי עליהם לפני.

והפידבק החזק ביותר והמיידי ביותר, שזה כל טבח, שף ועובד מטבח יגיד לכם, זו הנאת הסועדים מהאוכל. הרבה אנשים שואלים אותי :"איך אתה מכין וטורח להכין ארוחות כל כך מושקעות ומדויקות והכל נעלם תוך שעה. זה לא מתסכל?" אז חברים , לא! זו ההנאה והרגע לו מצפים אחרי כל ארוחה. הנחת של הצלחות הנקיות, קריאות ההתפעלות ומחיאות הכפיים (לפעמים..), מבטלים מיד כל תסכול וזה שווה הכל.

זהו, תדעו שאצלי זה בא מבפנים, מעמוק עמוק בבטן ואני מקווה שגם הלימוד שלי מעביר את האהבה וההערכה שלי למקצוע ולאוכל.