אושפיזין ושאר אורחים

אין כמו חג הסוכות לפצוח במונולוג בנושא הסבר פניך לתייר או איך לקבל אורחים ולא לקבל התקפת אסטמה כשהם הולכים. מצוות הכנסת אורחים היא מן הקדומות ביותר הידועה לי כיהודיה (קחו את דברי בספק שהרי נשיותי פוסלת אותי לעדות). אברהם קיבל את המלאכים, שלושה ימים התעלקו לו על האוהל הקטן, שרה והעוזרות טרחו שעות במטבח, הגברים אכלו בלי הפסקה וכגמול הם קיבלו את יצחק. דומה שיש כמה סוגי מארחות (ומארחים): אלה שלא משנה כמה אורחים מגיעים או כמה זמן ההתראה ניתנת מראש, תמיד יהיה להם מה להגיש לאכול וגם המבחר לא יבייש והכל יראה כאילו נעשה ללא מאמץ או לחץ.

הקבוצה השניה היא הנלחצות. הבית יוצא מכלל שליטה, הפרופורציות הולכות לאיבוד
כשכל מה שיש להן לעשות זה לפרוס את מה שקנו לאחר כבוד בלחם ארז ולמזוג תה בקנקן זכוכית, אומנם יש להם את היכולת המנטלית לעשות יותר אבל הביצוע מלווה ברעידות גופניות קשות.

הקבוצה הבאה הם אלה שחייבים להודיע להם מראש אחרת אין להם בבית כלום כי כל השנה הם בדיאטה והילדים לא אוהבים מתוק (נו באמת) ויש את הסוג הגרוע ביותר: אלה שמעולם לא הזמינו אותך אבל רק מספרים איזה ארוחות הם עושים לחברים שלהם (אתה לא ממש חבר, רק טוב למקרים בהם הם נתקעו במעלה עקרבים בשעה שתיים לפנות בוקר).

ובחזרה לביקור המלאכים אצל אברהם, כשאתם באים להתארח כדי לא להביך את המארחת שטרחה שעות, הקפידו לרמוז אם מי מפמלייתכם צמחוני, שומר כשרות או סתם לא אוהב פורלים, תהיו נחמדים ותשאלו מה אפשר להביא, ולו כדי לקבל את התשובה שלא צריך להביא כלום. אני אישית לא מצפה מכל אורח שיביא לי בשורת ילד, אבל בקבוק יין טוב יכול לעשות פלאים. אז לא משנה איפה אתם הולכים השנה להתאשפז (באה לומר
להיות אושפיזין) שיהיה לכם חג שמח, ושלא יפלו לכם חתיכות סכך למרק.