גבינות ויין

יין המרלו, אשר הפך בשנים האחרונות ליקירם של חובבי היין מהווה ליווי מצוין לאוכל. איכויות הטעם שלו מזכירות מאוד את הקברנה סוביניון, אולם המרלו חסר את ה"כובד" והרצינות של הקברנה, מה שהופך אותו לשתי (שאפשר לשתות אותו. מה דעתכם על המילה?) יותר.

אבותיו הרוחניים של המרלו הם סן – אמיליון ופומרול (Pomerol). האזורים הללו נחשבים לאזורי הדגל של מחוז בורדו הנודע, מלבד מדוק וגרבה (מולדתם של הקברנה סוביניון). טעמו של המרלו הפומרולי מתוק ומלא יותר, בעיקר בשל העובדה שהמגדלים של האזור הזה מוסיפים מעט-מעט קברנה סוביניון. הסן-אמיליונים מעט נוקשים יותר ומכילים יותר טאנינים מאחיהם הפומרוליים.

כאשר מלווים את היינות הללו באוכל (ולא להפך) מתגלית תופעה מעניינת. היינות משתלבים טוב במיוחד עם מאכלים לא-מלוחים-מדי ואפילו אלה שחסר בהם מעט מלח. חסרונו של המלח מאזן את הטאנינים של היין, בעיקר בשל העובדה שמלח כמרכיב מהווה ניגוד לטעמו החריף מעט של הטאנין.

נסו את המרלו עם גבינות. טעמו ידגיש את טעם הגבינה. אבל לא כל גבינה, כמובן. כעקרון, היינות האדומים מקיימים יחסים די מורכבים עם גבינות – לפעמים זה מסתדר ולפעמים לא כל כך. גבינות רכות, גבינות כחולות וגבינות כבשים מקשיחות מאוד את טעמו של המרלו. המנעו מהן. לעומת זאת, גבינת צ'דר מעושנת תעשה יופי ליין, בעיקר ליין צעיר יחסית. טעמו ישתפר וייעשה חלק ומשיי יותר. גם גבינת ברי תסתדר טוב עם המרלו. אך הטובה מכולן היא גבינת החאודה ההולנדית (בארץ ובעצם גם בשאר העולם היא ידועה בתור גאודה. והכל בגלל המבטא ההולנדי הנוראי). נסו אותה עם יינות מרלו מבוגרים יותר ותחושו את הטעמים הנסתרים מציפים אתכם.

[email protected]