ניו יורק פרק שלישי

לא על הסטייק לבדוהמוניטין שניתן למסעדת הסטייקים, של פיטר לוגר, יצא למרחוק, ועוד הרבה לפני שהגעתי בפעם הראשונה לניו יורק כבר ידעתי שסטייק טוב אוכלים שם. בשנים האחרונות פקדתי את המקום כמה פעמים (חוויה לא זולה בעליל), ובכל פעם שבאתי קיבלתי תמורה מלאה והנאה צרופה. מבחר המנות לא גדול,זה לא המקום להתעמק בתפריט אלא לגשת ישר לעסק. הפורטהאוס סטייק, שהוא לבדו הסיבה שבגללה נוהרים אנשים למסעדה שקיימת כבר למעלה ממאה שנה בברוקלין מוגש לפי כמות הסועדים, בואו לפחות בזוג ותחלקו מנות לשניים, הוסיפו סלט קטןליד ואת הצ'יפסים המדהימים ולכו הביתה שמחים וטובי לב. יש לזכור שלא מקבליםבמקום כרטיסי אשראי אז להגיע עם מזומןוהרבה, ולקחת בחשבון את מחיר המונית.חובה להזמין מקומות מראש (שבועיים מראשזה מומלץ).גם במנהטן עצמה יש כמה סטקיות ברמה טובהופה אני אומרת בפה מלא שלא כל מה שטוב באמריקה טוב יהיה פה, ולמרות שיש כאלה שירימו גבה בפליאה ואולי יטענו שאני לא מבינה, אבל המסקנה היא אחת. כשרוצים להגיש נתח פילה בדרגת עשייה מדיום כהוויתו (ללא פריסה או שיטוח הבשר) הגריל עושה את שלו ויהיו חלקים חצוניים שאיך לומר, ייצאו קצת חרוכים מעל המידה. זאת הייתה התרשמותי ממנהטןגריל (שישים ושלוש והראשונה). חלילה לי מלטעון שהבשר פנימה לא היה עסיסי, נהפוך הוא, וכך גם התוספות שלקחנו, מטבל תרד עם גבינה מצויין. גם במסעדות אחרות שהייתי ראיתי שהשיטה דומה, ואילו אנחנו (הישראלים) בכל הקשור לסטייקים יותר אירופאים, ומעדיפים את הבשר שלנו עשוי וצלוי אך ללא צריבת יתר.