תרועת הפסטיבלים

כשבפתח ממשמש ובא חג הפורים צריךלציין כי נשף מסכות הוא מנהגם של עמים רבים, כל אחד עפ"י מנהגיו, מזג האוויר והטמפרמנט. דומה שהקרנבל הידוע מכולם הוא הקרנבל בריו, בו מתחרים בתי הספר לסמבה על מי יותר צבעוני, חושפני ומזיז עכוזיו. ריו דה ז'נרו הופכת לאטרקציה תיירותית, ובעיני הנשים בעולם המערבי היא מושא לקנאה של שיזוף, תנועה וגוף.
לא פחות ססגוני ומלא מיניות מתפרצת הוא המרדי גרא של ניו אורלינס. הפסטיבל האחרון היה בסוף פברואר השנה, כך שכלאלה שעוד לא חוו את המוזיקה, האוכל וכן הסקס המתפרץ מוזמנים לשריין מקום לשנה הבאה.
קרנבל קצת אחר, סטייליסטי ומלא שיק הוא קרנבל המסיכות של ונציה. אלה ימים של נשפי פאר, מופעי ראווה, תחפושות ויקטוריאניות ומסכות בסגנון הקומדיה דל ארטה.
אז אנחנו כמנהג העולם עוטים מעטה של מסכה (בתקווה שלא נגד גזים) ויוצאים לחגוג בכיכרות מאובטחות, עם מלכות אסתר ואינדיאנים, ספיידרמנים, והארי פוטרים, נערות הוואי ומלצריות על סקטים, שותים לשוכרה (שהרי זה מצווה) לפחות עד-דלא-ידע נותנים כתף, עוצמים את העיניים ולרגע אחד אומרים "פורים לנו נשכח את הכל", גדולים כקטנים, במסכות ליצנים יוצאים בריקודים ולשלושה ימים העיר צהלה ושמחה.