עוד לפני החגים (ראו הוזהרתם)

לסיום:
להכניס את ערימות הכלים העצומות למדיח בעוד כל שאר האורחים ממלמלים ואוחזים בבטנם המלאה ולהישבע שזו הפעם האחרונה שאני עורכת, מכינה או משתתפת בארוחת חג מכל סוג שהוא, אי פעם.
קצת קודם...
להגיש להמונים את כמויות האוכל שהכנתי ושרובו יישאר לי תקוע במקרר למשך שבועות עד שיושלך ברוב כבוד לפח.
ועוד לפני...
לחוות פחד קדום הקשור לימי הצנע שלפני זמני ולטחון בראש את המשפט "אין מספיק אוכל".
עוד קודם...
לעמוד ולטרוח במטבח, להזיע ולקלל את הרגע שבו המציאו את ערבי החג האלה. להיחתך תוך כדי, לקלף טונות של תפוחי אדמה ולהוריד את הקשקשים מדגים עם עיניים בולטות. לנסות מתכון חדש שתמיד ברגע האחרון מתגלה כאסון קולינרי ולהכין בהיסטריה משהו חלופי. להסריח משום.
קצת אחורה...
להידחף בתורים עצומים של אנשים בסופר, שנראה שעומדים לצאת לשיט בן חודשיים לפי כמות האוכל שבעגלותיהם.
לפני כן...
להיכנס לריב המשפחתי וההיסטורי/מסורתי על מי עורך את ארוחת החג ולצאת מנצחים, רק כדי להיזכר בסיוט משנה שעברה ולהתחרט מיד.
ובהתחלה...
ללקות באי שפיות ושכחה זמנית שאפשרה לכל זה לקרות שוב, גם השנה.