בלי מתכונים, בבקשה!

מילדותי אני עוסקת ומתעניינת בבישול ובאוכל. הרבה מאיתנו הרי עובדים בדבר אחד ומחשיבים את הבישול כתחביב/אובססיה המלווה אותנו... בתחילת דרכי (מדובר על גיל 12) השתמשתי בספרי בישול ובהתלהבות רבה רכשתי לי אוסף מרשים, בכל נסיעה לחו"ל הייתי חוזרת עם ספרי בישול מיוחדים ונדירים ומוסיפה אותם לאוסף וכמות המתכונים שהייתה לי מהאינטרנט הייתה מרשימה.

האמת אבל צריכה להיאמר, מהר מאד וככל שניסיוני בבישול גדל, התרחקתי מהספרים וממתכונים והפסקתי להבין את המנהג של אנשים להחליף מתכונים ובכלל, להשתמש בכאלה רשומים, או להתעקש על כמויות מדוייקות, קמצוצי מלח והגדרות של 700 גרם ביצה.

בישול ואוכל הרי קשורים לתחושה, לרגש, ליצרים. אף כף מידה או מינוח מקצועי מפונפן לא יוכל להחליף את העיניים והידיים הנוגעות בחומרים הטריים ומזליפות את הרוטב על המנה. שום רצפט של מומחה גדול לא יכול להחליף את המבט על תבשיל שאיתו מגיעה הידיעה מה חסר לו, או לחילופין, מה יוכל ללוות אותו בצורה מושלמת.

הרי זה כל הכיף בבישול, ליצור יצירה חד פעמית ובלתי חוזרת. לשלב בין טעמים וליצור חדשים, לאלתר, לחבר, להמציא, להסתכן, לחדש. בשבילי לפחות, זו ההנאה.