קרח יבש

הטלפון מצלצל, ומהשפופרת נשמע קולו של ה"יורד" התורן. אני מנתק ותוהה האם שוב הגיע הזמן הזה של השנה? הזמן בו אחד מברי המזל שהחליטו לנטוש את הספינה רגע לפני שהיא טובעת על-מנת לחפש חיים קצת יותר שפויים בלונדון/ניו-יורק/טורונטו (סמן את המתאים) בא לביקור מולדת מרגש, מלא הפתעות ו...חומוס.

ברור. הרי זה לא מספיק שאתה נשארת בארץ בזמן שהם משחיזים את המבטא האנגלוסקסי שלהם בכל קצוות העולם הנאור, אתה צריך גם לארח להם חברה בזמן שהם מנגבים כמויות בלתי סבירות בעליל של חומוס. אני מודה, זו הרי באמת מצוקה, חוסר בכמות סדירה של חומוס בשבוע עלולה לגרום לי לאבד משמחת החיים המתפרצת שלי. אבל אפילו אני, חומוסופיל מדופלם, לא מצליח לעמוד בכמויות החומוס שצורכים אותם יורדים בביקורם הדו-שנתי בישראל.

הקיץ חלף מזמן ואיתו גם אותם יורדים וכמויות החומוס ההיסטריות שלהם. ובדיוק כשחשתי שסוף סוף סיימתי לעכל את גרגר החומוס האחרון, הגיע הקריסטמס והביא איתו את החברים הרעבים מהניכר, משתוקקים לצלחת חומוס-פול-בלי-ביצה-קצת-חריף כביום היוולדם. לאחר שבוע מייגע של קומפלט בשמונה וחצי בבוקר ומסבחה באחת עשרה, החלטתי שלמען בריאותי הנפשית והפיזית, אני חייב למצוא את התאים האפורים האלה בראש שכולם מדברים עליהם ולעזור לקהילת היורדים בפיתרון יצירתי למצוקת החומוס בגולה. אחרי התייעצות עם מיטב הרוקחים והכימאים בישראל וסדרת ניסויים אינסופית שכללה אכילת חומוס גבולי עד מקולקל וקיבלה את השם מעורר הבחילה "תוסס או לא" מצאתי את הפיתרון – קרח יבש.

הפלא הכימאי הזה (פחמן דו-חמצני מוצק) יכול לשמור על אוכל מלהתקלקל לפחות ל-12 שעות (ת"א-טורונטו). אז בפעם הבאה שאתם נוסעים לבקר את נפולת הנמושות תעשו מצווה ותארזו לכם בצידנית קטנה חומוס לבנטיני אמיתי. אתם תופתעו לגלות באילו דרכים אנשים מוכנים להודות לכם על יבוא אישי של 2 ק"ג חומוס אבו-חסן טרי מיפו למנהטן.