קללת המצות

כל שנה אותו סיפור. בכל שנה אנחנו נאלצים להתבודד מהמפה העולמית למשך כמה ימים. הם, הגויים, ממשיכים לזלול ולשתות בירות ואת מיטב המשקאות האלכוהוליים ברחבי העולם, ואנחנו מסתובבים בין מדפים מכוסי בדים בסופר.

לפחות השנה, בבועה הקטנה שלנו, זה כבר לא יקרה. פרק חדש נוסף להגדה. אמרו בקול – מהשתא די אכלו אהבתנא די חמץ בפיצוציה חד פורזיא חד פורזיא. אין שום צורך לגרום לאנשים שממילא לא מפגינים שום רצון ו\או כוונה לשמור על מצווה כלשהי בשלב כלשהו בחייהם לברוח ליפו כמשיגי גבול וחמץ.

בכל שנה אנחנו נאלצים לעבור לאכילת דיקט בגלל שאבותינו המצרים לא הספיקו לתת ללחם לתפוח. לאיטלקים זה לא היה קורה. נראה את המצרים מעיזים להגיע לפני שהבצק מסיים את ענייניו. אני רוצה לראות את הנוגש המצרי שיפגע לאיטלקי באוכל.

המצה היא, ללא ספק, אחד הפטנטים הגדולים של הדת היהודית בתקופת נדודיה הפרה-מדינת ישראל. אחד הדברים שהכי מתמיה אותי בכל העניין הוא איך הצליחו לעשות סנדביצ'ים מהמצות. תחשבו על זה; חושך, פחד, אימה, בריחה, ומצות, הרבה מצות. הם פשוט עטפו אותן בסנדביצ'ונית ויצאו לדרך? איך הם הצליחו להכניס אותן לתיק מבלי שהן יתפוררו, הדיקטיות לעת מצוא האלה?

ברור שהמצות לא היו מתקלקלות גם אחרי 40 שנה במדבר; כשהן משמשות כמובן כתומכי גב , מגן ראש מפני רוח וגם כנשנוש לשעת ערב מאוחרת; אבל איך, לעזאזל, הצליחו לשמור על שלמותן?

ואם כבר במצות עסקינן, נראה לי שהגיע הזמן לקחת שפים מכל רחבי העולם שייצרו לנו מוסף מיוחד ובו מתכונים חדשים למעדני מצות. יהיה נחמד לראות אותם מתבשלים ומתפתלים ברחבי עולם הכשרות. מבחר שפים מובילים ממדינות ומתרבויות שונות שיקבלו חבילה של 40 מצות, תירוש, כרפס והמון מצב רוח טוב.
מעניין מה תהיה התוצאה הסופית של הרפתקה כזו. אולי סוף סוף נצליח ליצור טרנד עולמי. אני כבר רואה את כל המסעדות הטובות ביותר של מדריכי מישלן מציעות את מנת היום – מצה א-לה ויל. פילה מצה. סינטה-מצה.

זהו, אני זרקתי את הכפפה. מצאו לי את השף שירים אותה. רק בהשגחת הבד"צ, כמובן.