הקרב על התעלה

11/06 - 19:00  אנגליה – צרפת  

במשך שנים הכדורגל האנגלי היה תבנית נוף מטבחו: פשוט, חסר טעם ולא ממש מגרה. התואר הבינלאומי היחיד של אנגליה נרשם ב-1966 כשנבחרת שלושת האריות זכתה במונדיאל אותו אירחה, ונהנתה מנבחרת קסומה שהונהגה בידי כוכבים. וחוץ מאותה זכייה - שממה. אמנם האנגלים כבר מזמן לא משחקים בסגנון של "בעט ורוץ" עם הגבהות מהאגפים, אבל דבר לא השתנה, ובממלכה שומרים בעקביות על מאזן הכישלונות בזירה העולמית. אבל בניגוד לעבר בהן כל בריטי שרכן מעל עיתון מלא פיש אנד צ'יפס ידע לומר שנבחרתו בטוח תזכה בגביע, הפעם אנגליה באה צנועה. זאת משום מכת הפציעות שפקדה את הסגל - פרנק למפארד, גארי קייביל וגארת' ביילי יחמיצו את הטורניר - וכן בגלל מינויו לאחרונה של רוי הודג'סון למאמן הנבחרת לאחר עזיבתו הפתאומית של פאביו קאפלו. את הסגל מעטרים כוכבים כגון וויין רוני, סטיבן ג'רארד וג'ון טרי, והאנגלים, למרות הציפיות הנמוכות ודאי לא מצפים להדחה כבר לאחר שלב הבתים.

האנגלים יפגשו יריבה יהירה לא פחות, שלמדה בשנים האחרונות שיעור בצניעות: צרפת. אלופת העולם ואירופה לשעבר כשלה ביורו 2008 והתפרקה מקצועית וחברתית במונדיאל 2010. אבל מאז מונה לורן בלאן למאמן עברה נבחרת הטריקולור שיקום, וכיום היא מציגה סגל עתיר כישרון ומשחקת כדורגל אטרקטיבי. סטיב מנדאנדה בשער, פטריס אברה, פיליפ מקסס, פרנק ריברי, אלו דיארה, סמיר נאסרי וקארים בנזמה הם השחקנים המובילים. הצרפתים יודעים שאנגליה באה במצב לא אידאלי, אבל מודעים היטב לכך שהם לא הולכים לפרק סרטנים ברוטב חמאה בשום, אלא להילחם ביריבה מרה. מבחינת שתי הנבחרות זכייה ביורו היא המטרה, אבל הקרב היוקרתי על אליפות תעלת למאנש חשוב לא פחות.

11/06 - 21:45  שבדיה - אוקראינה 

אחרי השקעה של מיליארדי יורו ועבודות תשתית נרחבות, המארחת אוקראינה מתייצבת ליורו נרגשת וחגיגית. גם אצלנו לא מעט יוצאי אוקראינה בישראל יכסו את שולחן הסלון במפה לבנה רקומה, ימלאו את הכוסות בהורילקה ויתפללו לטורניר מוצלח. למרות היותה הנבחרת עם הכי מעט מסורת בבית ד', אוקראינה מאמינים שדחיפת האוהדים המקומיים, מצבה הבעייתי של אנגליה וההתקדמות שהנבחרת הציגה מאז אמצע שנות ה-2000, יכולים להספיק כדי להעפיל מהבית לרבע הגמר. מרבית שחקני הנבחרת משחקים בשתי הקבוצות הגדולות של אוקראינה - דינמו קייב ושחטאר דונייצק – והבולטים בסגל הם שחקני ההתקפה מדינמו קייב הקפטן אנדריי שבצ'נקו ואנדריי ירמולנקו, ובלם באיירן מינכן אנטולי טימושצ'וק. 

שבדיה היא מותג בישראל. הנשים שלהן נחשבות הכי לוהטות, המכוניות שלהם נחשבות הכי אמינות, היא דוגמה לכלכלה יציבה ויחסית שוויונית, וכל ישראלי שלישי מתהדר בריהוט ביתי מתוצרת איקאה. אחרי כל זה די ברור ששבדיה תהיה נבחרת אהודה מאוד בישראל, לא ככה? לא. איכשהו המותג לא זלג לכדורגל, והישראלים תופשים את שבדיה כנבחרת קצת אפורה, קצת סימפטית, שתמיד עולה לבמה הגדולה, אבל אף פעם לא סוחפת בריקודיה. זאת למרות שלאורך השנים הוויקינגים הציגו כישרונות גדולים. הפעם השבדים מציגים יהלום אחד – זלטאן איברהימוביץ' – שבקסמיו יכול להפתיע כל יריבה, ויחד עם חבריו הפיזיים ינסה לחולל הפתעה ולהוביל את שבדיה לשלב רבע הגמר ביורו לראשונה מאז 2004.