תנועת החלוץ

אוונגרד, דיינר אמריקאי טיפוסי השוכן ברמת החי"ל, אולי לא עונה בדיוק מילולי להגדרת השם שבחר לעצמו ומתנוסס בגאון בכניסה (Avant-garde בצרפתית זה "משמר קדמי" - כוח חלוץ צבאי ההולך לפני המחנה ובהשאלה, זרמים מהפכניים ונועזים באמנות), אבל בהחלט יכול להתהדר בחלוציות מסוימת במתחם בו הוא ממוקם.

רמת החי"ל הפכה בשנים האחרונות למתחם הבילויים של צפון תל אביב, הרצליה ורמת השרון. מיקום נוח, קהל צפוני יאפי ואמיד, רחובות רחבים, עשרות מקומות אוכל ובילוי מכל הסוגים ומגרשי חניה בשפע יחסי, הפכו את האזור לדבר החם הבא. אוונגרד, חלוצת המסעדות במתחם, היתה גם הראשונה לפתח את סצנת הלילה של האזור כשהחליטו שם (בפרץ גאוניות) לעבור למתכונת של 24 שעות ביממה. המקום נראה כמו דיינר אמריקאי טיפוסי, שמלבד מסכי הטלוויזיה הרבים המשדרים משחקי ספורט ללא הפסקה תמצאו בו גם לא מעט פריטים, אוספים, ענתיקות, פסלים, כדים, וציורים המרפדים את חלל המסעדה. השירות קשוב וחברי (תודה לטל החמודה שקיבלה את פנינו בהתחלה) והמנות מפוצצות ברמות שיא.

אנחנו מתחילים. פופקורן חופשי הגיע לשולחן. אחלה מחווה, שפותחת תיאבון ומבטאת את הלב הרחב של בעלי המקום. גלנפידיך 12 מיושן, מעושן עמוק ומדהים עבורי, ו-וויסקי סאוור קליל ורענן לארז, שמצליח לעמוד בלחץ בחינות מועצת רואי החשבון ולא לירות לעצמו כדור בראש. שאפו.

סאגת הראשונות החלה ואנחנו על גל ההנאה. "סערה מושלמת" נחתה על חופינו המנומנמים בדמות שמונה עשר שרימפסים שמנמנים מעולים מוקפצים בחמאה, שום, פטרוזיליה ויין לבן. גם סלט ערבי קצוץ דק, לימוני ומאד טרי עיטר את השולחן (אגב, למה לא לכנות אותו "סלט ישראלי" אם כבר פתחנו את הסוגיה?). לקינוח הראשונות הזמנו, איך לא, מנת קרפצ'יו יעילה וטובה מתובלת בעדינות בבלסמי, עלי רוקט חרדליים ופריכים, פלפל שחור גרוס גס ופרמזן איכותית מגורדת מעל. לחם הבית (ג'בטה), שהוגש במקביל, עזר בהרמת פרוסות הבשר העדינות וניגב, בין השאר, את רוטב השרימפסים, שהיה באמת משובח.

העיקריות השוות שהגיעו לאחר מכן זימנו עבורי, כמה מפתיע, את מנת פילה הבקר מדיום לצד צ'יפס פריך שצבעו גולדן בראון. הבשר היה נימוח ומיושן היטב. ארז מצדו התענג על אחת מהפייבוריטיות שלו בכל מסעדות הבשר, שדרת ספריבס מצופות בגלייז טריאקי סמיך ומעודן (בצד הוא גם לקח מנת אורז עם חצילים וקישואים חמודה, אבל זו לא הסיבה שהתכנסנו כאן, נכון?). בתור המומחה מספר 1 בגוש דן לספריבס הוא פסק בנימה רצינית ומלומדת כי הביצוע היה לא פחות ממצוין. יחד עם העיקריות קיבלנו גם קערה ובה סלט ירוק פשוט וטוב, מעוטר עגבניות שרי ו"מולבש" ברוטב ויניגרט חמצמץ-מתקתק.

בשלב הזה כבר היינו כבדים ומותשים. מחשבות על חופים רחוקים ובחורות בביקיני (מממ...נא להירגע) העירו בנו את אלוהי הסוכר. סלט פירות לארז (כן, הוא מתבייש בזה עד עכשיו) לא הביא איזו בשורה, ואני מצדי לקחתי את הבראוניס דילייט ונהניתי מכל שנייה. ליד גם הזמנו 3 כדורי סורבה שלא יחסר, קוקוס לא רע ופסיפלורה ופירות יער שהיו טובים מאד ורעננו את החך אחרי כל הבשר.

באוונגרד יש תחושה ביתית שכיף לחזור אליה כל פעם מחדש. תוך כדי הארוחה מצאתי את עצמי אומר לארז שאחרי הבחינה שיש לו בשבוע הבא אולי כדאי שנגיע יחד עם ליטל (חברה שלו) לאיזה דרינק+המבורגר מושחת. בערב רביעי יש ערב בוטנים (שזורקים אותם בכיף על הרצפה) ובאופן כללי המסעדה עורכת מדי פעם ערבי נושא עם טוויסט מגוון והמון פאן.

*הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי