השמנמן, המילואימניק וקפה בונו

לא קל להיות ארוחת צהריים בעידן המודרני. במשפחת המזון, אין מה לעשות , ארוחת הצהריים היא הבת המקופחת. קחו לדוגמא את ארוחת הבוקר, מגיל קטן מחנכים אותנו  ש"ארוחת הבוקר היא הארוחה החשובה ביום". לך תוכיח אחרת. ארוחת הערב? היא הארוחה המשפחתית של היום. בין אם מדובר בחמש נפשות וכלב ובין אם בזוג רומנטי נרות ויין. ומה עם ארוחת הצהריים?

היא "נתקעת" באמצע יום עבודה, נרדפת על ידי זיכרון קולקטיבי מעומעם של  ארוחת הצהריים שאימא הכינה עת חזרנו מבית הספר, נדחסת במהירות כדי ש"נספיק לישיבה של 14:00" ומואשמת כפוגעת בפיריון מקומות העבודה לאחר השעה 14:40, כי "סתם דחסתי, איך אני אעבוד עכשיו" או "אכלתי יותר מדי, אני נרדמת". היא לא תהייה חשובה כמו זו מהבוקר, או משפחתית כארוחת הערב, לעד תיתפס כארוחה המכבידה של היום. 

כך חשבתי עד שפגשנו,  ר' ידידי המילואימניק האמיץ ואנוכי את הארוחה העסקית של 'קפה בונו' ב'קדימה'. ב'קפה בונו', רשת משפחתית  הקיימת כשמונה שנים ומונה שלושה סניפים ביקום , קדימה והרצליה, מודעים לפריחתם של פארקי התעשייה וההיי- טק באזור קדימה צורן והסביבה  ולכן יצרו את הארוחה העסקית האידיאלית, המאפשרת בחירה בין סגנונות שונים אך גם שומרת על קשר עם המטבח האיטלקי המאפיין את המקום. 

עוד לפני שהתעמקנו באפשרויות השונות בתפריט, שמחנו לגלות כי נחסכה מאיתנו ההתלבטות בין שתייה קרה לחמה, שכן שתיהן כלולות בארוחה המוגשת בין השעות 12:00-17:00 ומחיריה נעים בין 49 ₪ ל-59 ₪. ר' חובב המיצים הטבעיים בחר במיץ תפוזים טרי שנסחט במקום,  אני הסתפקתי בבקבוק מים בטעם אשכוליות, לגמנו קלות וניגשנו למלאכה. לא קלה היא מלאכת קבלת ההחלטות. פיצה הנאפת  במקום על תנור אבן (49 ₪) או אולי לזניה בשר חצילים עשבי תיבול ושמן זית (56 ₪) ? בסופו של דבר ר' שחי על מנות קרב בחודש האחרון  בחר להתפנק בכריך סינטה חם עם רוטב איולי פיקנטי מלווה בתפו"א בנוסח קייג'ין (59 ₪) אני בחרתי בטורטליני  פורצ'יני בשמנת שום פרמז'ן ועגבניות שרי צרובות (49 ₪) .   

לא הספקנו לתהות על קנקנם של שני העצים הקטנים הממוקמים בכניסה ושני סלטי עלים ירוקים המעוטרים בבצל סגול וגרעיני דלעת התמקמו על שולחננו. ימית המארחת עדכנה כי העצים מפלסטיק ולדעתה מזכירים עצי זית, עוד סיפרה כי לסניף קהל קבוע המורכב מאנשי הייטק ומשפחות ולכבודם פותח כרטיס 'מולטי פס' , כרטיס חבר בר טעינה המזכה בפינוקים, אני הרהרתי האם כדאי לעבור לספות המזמינות שנחו בקצה בית הקפה  אך הזמנתנו הקדימה אותי.  

ר' אסף אליו את הכריך החמים  ולאחר שני ביסים  מלמל במבט מצועף כי "כריך בשר חם הוא המצאה גאונית" , הג'בטה הטרייה והסינטה הגיעה אלינו מדרום אמריקה (כך סיפר לנו גיא, מנהל הסניף ומבעלי הרשת) והיא נחתכה בדיוק בעובי הנכון ,וכל זה רק נתן משנה תוקף לקביעה. 

אני הבטתי בטורטליני, שמנמנים שכמותם, הזכירו לי את עצמי, יש משהו מטעה בטורטליני. במבט ראשון אתה חושש שלא תשבע. אחרי שניים ,שמולאו בנדיבות בפרמז'ן ופורצ'יני במיוחד כמו אלה שאני פגשתי, אתה כבר יודע שמדובר בכמות הנכונה ועכשיו אתה  מנסה לבלות כמה שיותר עם כל אחד מהם.  

על כוס של לאטה מקיאטו (ר') ואספרסו כפול (אנוכי)  המתנו לתחושת הכבדות שכל כך מאפיינת ארוחת צהריים . היא לא הגיעה ואנחנו הבנו שסיימנו ארוחת צהריים  בדיוק במידה. משביעה ולא מכבידה. לו רק היה לנו משרד לחזור אליו. 

*הכתב היה אורח המסעדה.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי