רד סנאפר

רומן לסקר "רד סנאפר" הוא הרכב טריפ-הופ-אסיד-ג'אז משובח מאוד. כשהייתי בהופעה, שהתקיימה בשישי בעבר, נזכרתי ב"רד סנאפר" אחר, משובח מאוד לא פחות. ה"רד סנאפר" הזה הוא קוקטייל קייצי נעים ומשובב נפש. לא כבד במיוחד, אבל גם לא קליל לגמרי. הרד סנאפר הומצא ב"הארי'ז ניו יורק בר" בפריז, בזמן תקופת היובש. קוראים טובי זכרון ייזכרו בוודאי כי זהו מקום המצאת קוקטייל הסקופלו ("ללעוג לחוק", 1.2.2001) ושני הקוקטיילים הללו התחילו את דרכם במוסד זה. כדי להכין רד סנאפר יש לקחת 2 מנות ג'ין, 4 מנות מיץ עגבניות, חצי מנה מיץ לימון, קורט מלח ופלפל, 3 זילופי רוטב וורסטרשייר ו-2 זילופי טבאסקו. את המרכיבים יש לבחוש עם קרח כתוש בכוס הייבול מצוננת ולהגיש עם גבעול סלרי וקליפת לימון כקישוט. וכאן המקום להתייחס לסוגיה כאובה בעת הכנת קוקטייל סוגיית הבחישה עם קרח כתוש לעומת הגשה עם קרח (און-דה-רוקס). תופעה חוזרת ומרגיזה היא השאלה שהופנתה אליי בברים רבים – האם להגיש לי את הקוקטייל עם קרח כתוש או און-דה-רוקס. אם כן, לשאול שאלה אווילית מעין זו, זה כמו לשאול אם אני רוצה את הסינגל-מאלט-המשובח-במחיר-שישים-שקלים-לכוסית שלי עם קש אחד או שניים. לכל קוקטייל יש אופן ההכנה וההגשה הספציפי שלו וכל ברמן סביר אמור לדעת זאת. מצד שני, אם יש את נפשכם לשתות את הסינגל-מאלט-המשובח-וכו' שלכם עם קש אחד, או אפילו שניים, אז בהחלט – לכו על זה. זה אחד היתרונות בלחיות במדינה ליברלית ורב-תרבותית כשלנו. משמעות ההגשה על קרח כתוש הוא ניעור הקוקטייל יחד עם קוביות קרח בתוך בלנדר או שייקר ומזיגה לתוך כוס ההגשה. הניעור חייב להיות יסודי, והתוצאה היא גבישי קרח קטנטנים המשייטים להם בתוך המשקה, כגון דאקירי. תכונה חשובה של קוקטייל עם קרח כתוש היא שהצבע, הטעם והחריפות אינם משתנים כלל. אמינות, אתם יודעים. הגשה און-דה-רוקס פירושה מזיגה של המשקה לתוך כוס המכילה כמה קוביות קרח. רצוי שלוש, אך לא יותר. עבור הקוקוטיילים הקלאסיים קיימת גם המלצה למספר קוביות הקרח, ובכל מקרה הן צריכות להיות שלמות וצלולות (רשימה שתוקדש לקרח תופיע בקרוב). כוס המכילה כמה קוביות קרח עצובות וקטנות שמשייטות בתוך נוזל לא-חם-ולא-קר תוחזר מיידית, ואף בתקיפות-מה. מצד שני – המראה של קוביות קרח מבהיקות, המתמוססות להן אט-אט לתוך המשקה ומשנות את צבעו וטעמו – הוא חוויה שמשפרת את טעמו של משקה ומעניקה לו רובד נוסף.