מסעדה עם בשר

מיקי פרנקל פירמידת הצרכים של מאסלו נותנת סדר בכל צרכיו של האדם. השלב הראשון הוא שלב הצרכים הפיזיים: רעב, צמא, ונוחות גופנית. רק אחרי שממלאים את הצרכים האלה, אפשר להתקדם במעלה הפירמידה לצרכים כמו ביטחון, בתחושות אהבה ושיכות, צורך בהערכה וכן הלאה, עד הגשמה עצמית. לפני כמה שעות מלאתי את הצרכים של שלב א' במסעדת דה-לוקה שבשדרות רוטשילד. שתיתי קייפיריניה לפתיחה (זו שממולי שתתה מרגריטה) ולפתיחת התאבון אכלתי סביצ'ה סלמון עם טעם מפתיע של ים, ואת הלחם-עם-ממרח-חצילים של היושבת ממולי כשאני משאיר לה את הלחם-עם-גבינת-צאן. אבל כוכב הערב היה הבשר. מזמן לא סיפקתי את הצרכים הקרניבוריים שלי בפילה כל כך רך כמו שאכלתי בדה-לוקה. בכלל שכחתי שבשר יכול להיות כזה. כתגובה ציונית הולמת אכלתי גם קצת מהמנה שלה: אנטריקוט ברוטב פלפל. היה טעים, אבל שלי יותר. להקלת מכאובי החיים שתינו יין אדום יבש מצוין של גראנד פאודה הספרדי. לסיום, ובלי להתבייש, הזמנו שלוש מנות אחרונות: טארט טאטן, טארט בננות עם קרמל (אני הכי אהבתי, מגיע עם קישוט יפה מסוכר) ועוגת גבינה קרה (היא הכי אהבה). חברה נעימה. שיחה מעניינת. יחס לבבי. כל אלה מעלים אותנו דרך דרגת הצורך לדעת ודרגת הצורך באסטטיקה, לקצה הפירמידה: הגשמה עצמית.