נוסטלגיה קולינרית

יש משהו בטוח, מלא הבטחה וקסום בזיכרונות הילדות.אז, מזמן, היתה לי ביקורת כמעט על הכל. אבל היום, כל נסיעה קצרה לכיוון דרום היא הזדמנות להגניב מבט על רחובותיה של העיר ההיא, למרגלות חוף ים מדהים, אשר כבמטה קסם מעלים אצלי זכרונות מהתקופה היפה ביותר בחיי.השבוע הוזמנו בן זוגי ואני לחתונה של חברת ילדות והיתה לי הזכות לשוב ולהיפגש, ולטעום את המטעמים האותנטיים של ילדותי. לבשנו את בגדינו החדשים (רק על הבגדים הוצאנו כפול מאשר על המתנה), נעלנו את נעלינו המצוחצחות (לא לפני שהצטיידנו בפלסטרים בשביל היבלות) ונכנסנו לרכב שנסע על "נהג אוטומטי" לכיוון דרום (הכל ביחס לרעננה).החתן ממוצא פרסי והעובדה הזו בלבד הבטיחה לנו מאכלים פרסיים קלאסיים כמו הגונדי, קציצה של עוף עם חומוס (ניתן להשיג קמח חומוס בשווקי תבלינים למיניהם) בגודל של כדור טניס. מדובר על הקובה של הפרסיים, זה מגיע מגיע עם מרק עוף וזה טעים נורא.... (אחרי הרביעי הפסקתי לספור). לצד הגונדי הוגש משקה פרסי בשם פאלודה בטעם מי ורדים עם איטריות אורז בפנים. ביפו, משמאל לאבולעפיה, יש דוכן שעומד כבר שנים ולפניו משתרך תמיד תור של תיירים שבאים לטעום את משקה האלים הנדון, שטעמו עדין כל כך שרק אחרי שלוש כוסות ברציפות נזכרתי שמחר אני נשקלת אצל הדיאטנית.הכלה, חברתי משכבר הימים, ממוצא מצרי.בזכות זה נהננו ממולוחיה, מרק ירוק המורכב מעלי המלוחיה, בעל טעם חמוץ משהו, לצד פול מקורי וחומוס עשוי ביד. בנוסף, היו מאכלים נוספים ומוכרים ששום קייטרינג איכותי וממותג לא יוכל לשחזר.האוכל הנוסטלגי התחבר עם האנשים וההתרגשות היתה בעיצומה. מוזיקה של פעם, חברים של פעם, ההורים שלהם והילדים של כולנו.אין כמו נוסטלגיה...