לא סופרת את עומר

הימים שבין פסח לשבועות הם תקופה מבלבלת. תחשבו על זה, יוצאים מעבדות לחירות, אבל משעבדים אותנו לאכילת מצות, שבוע אחרי המימונה, יום השואה, שבוע אחרי זה, שוב אנחנו בתקומה ומכריזים על הקמת המדינה, ויש את ציון מרד בר כוכבא, ויום ירושלים ומתן תורה וכדי להכות בנו עוד קצת שחלילה לא נתאושש מצריכה מוגזמת של סידן לוקח לו מזג האוויר כל יום תפנית לכיוון אחר, פעם קר, פעם שרבי, אבל בעיקר זה נראה כמו קנוניה בין החזאים לשוטפי המכוניות.

יש מקומות בעולם שממוצאי מרץ והמעבר לשעון הקיץ לפחות לכמה שבועות מוכרז אביב, הכל פורח, יש תחושה של רומנטיקה באוויר, התחלות חדשות, אבל פה בארץ חמדת אבות, הכל בזבנג וגמרנו. שעתיים לפני הפקקים של ליל הסדר הרחנו את ההדרים, בדרך חזרה כבר פינה זה מקומו לבוקה מדורות שהתחיל במנגלים של יום העצמאות ונמשך עד לשריפה הגדולה של ל"ג בעומר. עשן שהעלה את רמת זיהום האוויר לפי ארבע מהרמה הנורמלית, שגם זה כבר חריג ובוטה. בגלל זה אני לא סופרת את העומר.

אני לא עומדת בלחץ של להפוך דף ולספור ימים, גם ככה קשה לי עם השקילה היומית והידיעה שיש עוד שבועיים לפני שבועות כבר אספנו לפחות קילו ושלוש מאות גרם שממש לא הזדקקנו אליהם. מבחינתי אפשר להכריז באופן רשמי על תחילתו של הקייץ, שמחירי הפירות ירדו, שהקרטיבים יגביהו ראש. תפסיקו עם מנהגי האבלות, זיפים זה סקסי ביומיים הראשונים ואחרי שבוע זה ממש מטרד אקולוגי, ולכל המתחתנים, שיהיה במזל, שתשברו את הכוס, שלא יחזרו לכם הצ'קים ושגם אחרי השנה הראשונה זכרו למה עשיתם את הצעד הזה.