מיומנה של מלצרית - VI

סליחה" מעירה לי סועדת לעתיד, בעודי מנקה את השולחן שבו התיישבה בטרם עת. "פספסת פה נקודה" מצביעה בניצחון לעבר נקודה קטנטנה ורטובה. "איזה מעצבנת" רטנתי לעצמי, היא לא יכלה לחכות רגע אחד שאני אסיים לנקות ואז היא תשב בנחת?!. להסתכל על מישהו מנקה ולהעיר לו זה אחד הדברים המציקים. זאת תכונה אגואיסטית לחלוטין שמדגישה עצלנות וחוסר סבלנות. אני הייתי אלופה בזה בתור ילדה. אני נזכרת בעצמי בגיל עשר, יושבת מול הטלוויזיה. רגליים על השולחן, חיות וחיוכים על המרקע - החיים הטובים. פתאום אמא שלי נכנסת לסלון עם מטאטא ומתחילה לנקות. אבל דווקא עכשיו? זה מפריע. אמנם לא אמרתי כלום אבל בסתר לבי חשבתי שזה לא לעניין.
עכשיו גדלתי ובתור מחזיקת מגש קשה לי להתעלם מהתנהגויות כאלה, שמזכירות לי את ימי כילדה עקשנית, אז באווירת ילדות נשכחת והחופש הגדול קבלו את "היינו ילדים וזה היה מזמן - חמשת הגדולים"...

להמשך קריאה באתר restpro לחצו כאן.