שלוותה

אז ביום רביעי האחרון, בעשר בלילה (שעת דמדומים מוקדמת לכל הדעות), תכננו בדיוק מה ללבוש ושאלנו את עצמנו איך הבילוי המתקרב ישפיע על שארית חיינו, או לפחות על סוף הערב. החלטנו לצאת לבלות.

כשהגענו לשלוותה בנמל תל אביב, המקום היה כבר מלא. ניסינו לברר מהי השעה הטובה ביותר להגיע, אך מסתבר שכל שעה היא טובה, ואף טובה מאוד. לכל שעה הקסם שלה- החל מעשר בבוקר ועד השעות הקטנות של הלילה.

לבושים במיטב מחלצותינו ומצוידים במצב רוח לתפיסת ראש התיישבנו על הבר וניסינו להחליט עם מה ועם מי, כמה ומתי. האווירה בשלוותה קסומה ומחשמלת, המוזיקה מצוינת, ומנגנים אותה מיטב הדי-ג'ייאים בארץ. חשוב לציין שלכל ערב אופי מוזיקלי שונה, ערב ג'אז, ערב דרום אמריקאי ועוד.

לנו רק נשאר לבחור מה לשתות ולתהות מה אפשר לאכול ליד. בינתיים, כולם רואים את כולם, כולם מחייכים לכולם (גם הידוענים הפוקדים את המקום זורקים איזה חיוך). את ההנחיות לבחירת האלכוהול הפקדתי בידיו של עומר, אושיית חיי הלילה שיוצר את האווירה האמיתית בשלוותה, שאין לה שנייה בכל העיר.

המשקה הראשון והאהוב עליי היה מידורי סוואר. מידורי סוואר הוא קוקטייל בטעם מלון שמשאיר אחריו אווירת אלכוהול רוויה ומצב רוח מעולה. אחריו הגיע אחיו לסוואר, הפיג'לינג,

שהצטיין בטעם מתקתק של וודקה תאנים ואחוז אלכוהול גבוה. הפיג'לינג' סוואר השאיר אחריו חיוכים מאוזן לאוזן. אחר כך עברנו לבן דודו - הבאד אפל סוואר, שהתבלט בין כל השאר באחוז אלכוהול גבוה במיוחד. את מצב הרוח שלי בשלב זה אני כבר כמעט ולא מצליחה לזכור. אני יכולה להבטיח לכם, לעומת זאת, שהיה שווה בטירוף.

לגבי ענייני האוכל, במקום ישנם כל מיני מאזטים שמסתובבים על מגש ענק, כל אחד מהם עולה 12 ₪. קדימה לנשנש. אנחנו בחרנו את הטחינה הכי טובה שטעמתי מזה הרבה זמן, שהגיעה אלינו יחד עם פיתה עסיסית. המשכנו לעלי גפן ממולאים מעולים, פלפלים אדומים קלויים עם גבינה, באמת שלא יכולתי להוריד את המזלג.

כל מה שזכור לי משאר הערב הוא פלירטוטים מהנים ואווירה מחויכת. דבר אחד ברור לי – ביום רביעי הבא תמצאו אותי בשלוותה, על הבר.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי